החלטה בתיק ע"פ 31942-08-12

השופט אילן איטח

1 .  המבקשת הורשעה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בהכרעת דין מיום 22.5.12 (השופטת יעל אנגלברג-שהם; הע"ז 1409-08) בעבירה של העסקת שני עובדים זרים ללא היתר כדין, ללא חוזה וללא ביטוח רפואי, זאת בניגוד להוראות סעיפים 1(ד), 2(א) ו-2(ב)(2)-(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן- החוק). באותה הכרעת דין זוכתה המבקשת מעבירה של אי גילוי דרישת מפקח עבודה להמצאת מסמכים בניגוד לסעיף 6(ה) לחוק. בגזר הדין, מיום 17.7.12, הטיל בית הדין האזורי על המבקשת קנס כספי בסכום של 40,000 ש"ח, שישולמו ב-8 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כאשר הראשון שבהם ישולם עד ליום 1.9.12, והיתר באופן רצוף בראשון לכל חודש עוקב. בנוסף לכך חייב בית הדין האזורי את המבקשת לחתום על התחייבות כספית בסכום של 60,000 ש"ח, להימנע מביצוע העבירות על פי החוק, לתקופה של שלוש שנים.

2.   על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית דין זה ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס.  המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען בהודעת הערעור, בין היתר, כי בכתב האישום שהוגש מטעם המשיבה (להלן - המדינה) צוין כי שמו של אחד העובדים שנתפסו הוא  FRANK GORGHE בעל דרכון מדרום אפריקה שמספרו 4628/37598 (להלן - פלוני), אולם ברשימת העובדים שנתפסו רשום כי שמו של העובד הוא FERNCIC GARRGE מבלי שצויין ארץ הדרכון או מספרו. לפיכך, כך לטענת המבקשת, המדינה לא הוכיחה כי ביום הביקורת פלוני הוא זה שנתפס עובד, ולכן לא היה מקום להרשיע את המבקשת בהעסקת אותו פלוני. עוד טוענת המבקשת כי  המדינה לא הציגה תעודות עובד ציבור שהונפקו על ידי הממונה על העסקת עובדים זרים או מי מטעמו ועל כן לא הוכיחה כי העובדים שהו בארץ ללא היתר וכי לא היה היתר להעסקתם; גם עד התביעה מר יחיאל מלכה הודה בחקירתו הנגדית כי לא ערך כל בדיקה המוכיחה שלעובדים שנתפסו לא היה היתר עבודה במועד הרלוונטי לכתב האישום; אין בתעודות הציבור שהוגשו כל התייחסות לעניין היתר עבודה בישראל ולכן שגה בית הדין בקובעו כי לו היתה לעובדים אשרת עבודה חזקה שהדבר היה רשום בתעודת עובד הציבור שהגישה המדינה. לאור האמור טוענת המבקשת כי על בית הדין היה לזכותה משום שלא הוכח יסוד מיסודות העבירה ולחילופין, היה על בית הדין לזכותה מחמת הספק שכן ממכלול הראיות שהוגשו על ידי המדינה עולה ספק סביר באשר לאשמתה של המבקשת.

אשר לעונש טוענת המבקשת כי שגה בית הדין משלא נתן משקל הולם לעובדה שהחברה הינה פעילה מזה כ-30 שנים ואין לחובתה כל הרשעה בפלילים; שגה בית הדין בכך שלא נתן משקל מספיק לכך שכתב האישום הוגש לאחר שיהוי ועל סף התיישנות ובכך נגרם למבקשת עיוות דין.

3.   בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי הוא נוטה לטובתה. לטענתה, הקנס שהוטל עליה הינו בגדר גזירה כלכלית  קשה, שאין באפשרותה לעמוד בה. המבקשת שילמה, כך לטענתה, את התשלום הראשון בסך של 5,000 ש"ח, אולם לאור מצבה הכלכלי הקשה לא שילמה את יתרת התשלומים. לטענתה, משמעות דחיית הבקשה וביצוע מיידי של גזר הדין תהיה פגיעה קשה במבקשת ואפשרות ניהול עסקיה, עד כדי הפסקת פעילותה. לעומת זאת, עיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור, לא יגרום כל נזק למשיבה, ודאי שלא נזק בלתי הפיך.

לאור האמור ולאור נסיבותיו החריגות של המקרה הנדון טוענת המבקשת כי יש הצדקה לעכב באופן מיידי את ביצוע תשלום הקנס.

4.   המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע גזר הדין. לטענתה סיכויי הערעור נמוכים שכן פסק דינו המרשיע של בית הדין האזורי מבוסס הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית; בית הדין קבע, בהסתמך על הראיות המבוססות שהונחו בפניו, כי העובדים נתפסו במהלך עבודתם אצל המבקשת ועל כן חלה ההלכה הפסוקה בדבר החזקה העובדתית, שלא הופרכה על ידי המבקשת, הקובעת כי "מי שנמצא בחצריו של פלוני תחת פיקוחו, למטרה לה מיועד השטח, הרי הוא מועסק על ידי פלוני", אלא אם נסתרה חזקה זאת על ידי מי שיוחסה לו החזקה ; בית הדין קבע כי משהמדינה הרימה את הנטל להוכיח כי אין רישום לכניסת העובד לארץ עומדת חזקה כי אין בידיו אשרה כדין ונטל לסתור חזקה זו עובר לכתפי המבקשת, אולם היא לא הרימה נטל זה; גם בהתייחס ל"יסוד הנפשי" נקבע כי יסוד זה התקיים ומדובר "בעצימת עיניים" של המבקשת, השקולה ל"מודעות" להעסקתם של שני העובדים שלא כדין על ידה; הקנס שהוטל סביר בנסיבות העניין ובית הדין איזן כראוי  בין חומרתן ואופיין של העבירות לבין הנסיבות לקולא; אין מקום לעכב תשלום של קנס שנגזר על נאשם, שהרי תשלום קנס אינו עלול לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך.

5.   ככלל, אין מקום לעכב תשלומו של קנס שנגזר על נאשם, שכן "בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי" .כידוע, כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן הזוכה את כספו . חשש זה אינו מתקיים כאשר מדובר בחיוב כספי לטובת המדינה, שחזקה עליה כי תשיב למבקש את כספו אם יזכה בערעורו .

6.   לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד.

7 .   בהיבט של מאזן הנוחות - המבקשת צירפה לבקשתה תדפיסי חשבון בנק לחודשים 9/12-11/12 אשר לטענתה יש בהם להעיד על מצבה הכלכלי הקשה. אולם מעיון בתדפיסים אלה לא מצאתי כל ציון לכך שהם מיוחסים למבקשת - חברת האחים נוריאלי בע"מ. יתרה מכך, מדובר בקנס המשולם לקופת המדינה, וככל שהמדינה תחוייב בהשבת הקנס, כולו או חלקו, לא יהא כל קושי להיפרע ממנה. בנסיבות אלה, די היה בכדי לדחות את הבקשה.

8.   עם זאת מצאתי כי על פני הדברים סיכויי הערעור בהרשעה לגבי אחד העובדים ממשיים ועל כך אפרט - ודי בהם כדי להצדיק לחרוג מהכלל שאין לעכב ביצוע של תשלום קנס. שתי טענות עיקריות מעלה המבקשת בערעורה, האחת - מתייחסת לכך שהמדינה לא הציגה תעודות עובד ציבור שהונפקו על ידי הממונה על העסקת עובדים זרים או מי מטעמו ועל כן לא הוכיחה כי העובדים שהו בארץ ללא היתר וכי לא היה היתר להעסקתם, וכי אין בתעודות עובד הציבור שהוגשו כל התייחסות לעניין היתר עבודה בישראל. בעניין זה דחה בית הדין את טענות המבקשת וקבע כי התעודה מופקת על ידי המחלקה הממונה על רישום האשרות הניתנות לנכנסים לארץ וחזקה כי לו היתה ניתנת אשרה כלשהי היה הדבר נרשם בתעודה. על פני הדברים אין בטענות המבקשת בקשר לתעודות עובד הציבור, הגם שהן ראויות להתברר בערעור, כדי להצדיק עיכוב ביצוע תשלום הקנס.

טענתה השניה של המבקשת מתייחסת לכך שבכתב האישום ובתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם המדינה (ת/2) ההתייחסות היתה לפלוני בעוד שברשימת העובדים שנתפסו (ת/7) צוין כי שם העובד הוא FERNCIC GARRGE שהוא שונה מהשם ששמו נקוב בכתב האישום ובתעודת עובד הציבור. בנסיבות בהן אין זהות בשם העובד ואין ציון של מספר דרכון או מספר זיהוי אחר או מנגנון זיהוי אחר, הרי שלכל הפחות יש ממש בטענה כי ספק אם המאשימה הוכיחה שפלוני הוא זה שעבד ביום הביקורת, ומכאן שספק אם היה מקום להרשיע את המבקשת בהעסקתו של פלוני. לטעמי סיכויי הערעור בנוגע להרשעה בהעסקתו של פלוני מצדיקים את עיכוב הקנס שהושת על המבקשת. מאחר שהקנס התייחס לשני עובדים, מוצדק לעכב את ביצוע התשלום של המחצית השניה של הקנס (ארבעת התשלומים האחרונים).

9.   סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה באופן שיעוכב תשלום המחצית השניה של הקנס שנגזר על המבקשת - סכום של 20,000 ש"ח (ארבעת התשלומים האחרונים), וזאת עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום,  כ"ד שבט תשע"ג (04 פברואר 2013 ) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.